ברוסיה נוהגים גברים לציין את יום האשה הבינלאומי, שיחול ב-8 במארס, בהבאת פרחים ומתנות לנשותיהם. שלשום, בחרו ארגוני סיוע לנשים מוכות בישראל לציין את החג בדרך שונה: כנס ראשון מסוגו על אלימות נגד נשים במשפחות עולי בריה"מ לשעבר. משתתפי הכנס, שנערך בחיפה, הסכימו שלמרות המאפיינים הייחודיים שיש לתופעה בקרב העולים - הקשורים למבנה החברתי, לתרבות ולמשבר בעקבות ההגירה - היא טרם עלתה לדיון ציבורי במגזר זה.

הכנס נערך ברוסית, ביוזמת מרכז התמיכה לנפגעות אלימות במשפחה ועמותת "התנועה הפמיניסטית למען צדק חברתי וזכויות אדם". השתתפו בו עשרות אנשי מקצוע ופעילים בארגוני סיוע לנשים.

לפי נתוני ארגון "קו ארצי למניעת אלימות במשפחה ולילדים בסיכון", 17%-22% מהפונות לקווי חירום לנפגעי אלימות במשפחה הן עולות מבריה"מ לשעבר. שיעור זה, הדומה לשיעור העולים באוכלוסייה, עשוי להעיד שהיקף תופעת האלימות במשפחה אצלם דומה לזה של הישראלים הוותיקים. אולם לדברי אחת ממייסדות "התנועה הפמיניסטית", יאנה קנופובה, בציבור הרוסי בישראל ובכלי התקשורת שלו "לא מדברים על אלימות במשפחה. הנושא עדיין מושתק לחלוטין".

העולות שנפגעות מאלימות במשפחה היגרו מרפובליקות שבהן רווחים פתגמים כגון "מרביץ פירושו אוהב", או "מקנא זה אוהב". בכנס ציינו המשתתפים, שנשים אלה מאשימות את עצמן במצבן ומתביישות לספר על האלימות שהן חוות מידי בני זוגן, מחשש לתגובה ביקורתית של הסביבה. לכן, סיפרה גלינה אלחימוביץ' ממרכז התמיכה לנפגעות אלימות במשפחה בחיפה, המשימה הראשונה של הגורמים המטפלים היא להסביר לנשים שהן הקורבן ובן הזוג הוא שצריך להתבייש.

ככל הנראה, ההגירה משפיעה על דפוסי האלימות במשפחה בקרב עולים, אמרו הדוברים בכנס. בחלק מהמשפחות, המעבר למדינה חדשה יוצר לחצים שמביאים לאלימות: הסביבה הלא מוכרת מחמירה את הבעיות השגרתיות וסדקים שכבר היו קיימים במשפחה מתרחבים. לעתים קרובות, ההגירה וקשיי הקליטה מלווים בגורמים נוספים שמגבירים את הלחצים, כמו בעיות כלכליות, ירידה במעמד החברתי והמקצועי ותחושה כללית של חוסר אונים.

מחקרים בקרב עולים מצאו, שעם ההגירה, נשים מגלות גמישות ומוכנות לרדת במעמדן החברתי והמקצועי ולעבוד, למשל, כמטפלות או כמנקות. לעומתן, נמצא שגברים גמישים פחות, והדבר גורם לתסכול ולכעס אצלם, דבר שמגביר לא פעם את צריכת האלכוהול שלהם.

עם זאת, לדברי אלחימוביץ', מסיפורי הנפגעות עולה, שהאלכוהול הוא לאו דווקא הגורם העיקרי לאלימות, אלא רצונו של הגבר לשלוט ולהכניע. היא הוסיפה, שרק כ-3% ממקרי האלימות נגרמים ממחלות נפש או משימוש בסמים.

לדברי מרינה פלטבסקי מהמרכז למניעת אלימות במשפחה בחיפה, עולות מוכות נוטות שלא לפנות לקבלת סיוע, או שאינן מודעות לאפשרות כזאת. ברוסיה, הוזכר בכנס, המשטרה אינה מטפלת בדרך כלל בתלונות על אלימות במשפחה ויש מחסור בגורמי סיוע לנשים מוכות. בישראל, העולים נוטים לגלות חשדנות כלפי מוסדות המדינה כמו המשטרה והשירותים הסוציאליים. יתרה מכך, ציינה פלטבסקי, עולות אינן מכירות את החוקים בנושא ואינן מודעות לזכויותיהן.

חוסר מודעות והיעדר מידע מעמידים את העולות שנפגעות מאלימות במצב קשה - הן סובלות מדיכאון ומבדידות, שכן מעגלי תמיכה של קרובים וחברים מצטמצמים בעקבות ההגירה. לדברי פלטבסקי, "אשה שסובלת מאלימות בביתה, אינה פנויה נפשית ללמוד את השפה ואי-ידיעת העברית מונעת ממנה גישה למידע ולטיפול".

לכן משתתפי הכנס הדגישו את חשיבות העבודה בתחום המודעות, החינוך והמניעה. אלחימוביץ' סיפרה, שלא פעם, במהלך הרצאות שהיא מעבירה לעולים באולפנים, ניגשת אליה אשה ומבקשת סיוע. "פעם, אחרי שהפניתי אחת מהנשים האלו לעובדת סוציאלית, האשה סיפרה שברוסיה היא חיה בתחושת חושך מוחלט ושעכשיו, לראשונה היא רואה נקודת אור", אמרה.

בעיות מרכזיות של העולות המוכות

קשיי ההגירה מחמירים את הלחצים בתוך המשפחה וגוררים אלימות של הגברים, שמתקשים להסתגל

חוסר מודעות והיעדר מידע על האפשרות לקבל סיוע

חשדנות של העולים כלפי מוסדות המדינה

אין דיון בנושא בציבור העולים ובתקשורת ברוסית

חשש של הנשים לספר על מצוקתן, מחשש לביקורת