הדס עמית, בת 19, יושבת כבר חודש ימים בכלא צבאי. היא נשפטה בתחילה לשבועיים, אחר כך לעשרה ימים נוספים ובפעם השלישית לעוד שבועיים, שאמורים להסתיים ביום שלישי. אם לא תשתנה גישת הצבא, היא תיכנס, כנראה, לתקופת מחבוש רביעית, שכן כבר תלויים ועומדים נגדה שבעה ימי מאסר על תנאי שקיבלה בגזר הדין האחרון. ההאשמה: סרבנות מטעמי מצפון.

עם עמית היושבת בכלא לא ניתן לשוחח בימים אלה. היא הגישה בקשה לפטור משירות צבאי מטעמי מצפון והופיעה בפני הוועדה הדנה בבקשות כאלה. אביה, חיים עמית, סיפר שהצבא בישר לבתו, ש"היא לא שיכנעה את חברי הוועדה בכנותה". אבל, הוא מדגיש, "היא סיפרה לנו שלא נתנו לה להתבטא באופן חופשי. כל פעם שניסתה להבהיר את עמדתה קטעו אותה. היא יצאה מהוועדה בתחושת מושפלת".

סרגיי סנדלר, שמלווה את הדס עמית מטעם ארגון "פרופיל חדש" (המסייע לסרבני מצפון) מוסיף (לפי מה שהיא סיפרה לו) ש"הקריאו בפניה קטע מהתצהיר שלה בטון מבזה. שניים מחברי הוועדה העבירו ביניהם פתקים תוך כדי עדותה וחברה אחת יצאה מהחדר בזמן שהיא דיברה. בשביל בחורה בת 19, שגם כך מאוד נרגשת מהמעמד, זה מאוד מלחיץ".

אשר לסיבות הסירוב, אמה של עמית, דליה הרפז-עמית, מדגישה בשיחה זהירה מאוד, ש"הדס פיתחה את הכיוון שלה לגמרי באופן עצמאי. זה לא משהו שהיא גדלה עליו בבית". היא עצמה שירתה בצבא והיא מציינת שהאב, חיים, שירת בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח.

את בתם הדס איפיינה מגיל צעיר רגישות אנושית ואקולוגית גבוהה. בתצהיר שהגישה לשלטונות הצבא, כתבה שהיתה פעילה בקן "השומר הצעיר" ברחובות ואף השתתפה בפרויקט גדול של התנועה, שבו נערכו קייטנות בחמש שכונות מצוקה ברחבי הארץ. את שנות התיכון שלה עשתה בתיכון הסביבתי של מדרשת שדה בוקר, שם בלטה כמרכזת פעילות להגנת הסביבה.

בתום בלימודים התנדבה עמית לשנת שירות, אותה עשתה ב"כפר רפאל" ליד באר שבע, המעניק מסגרת משפחתית שיקומית למבוגרים הסובלים מרמות שונות של פיגור. כל זוג "הורים" בכפר - זוג אנשים מבוגרים שזוהי עבודתם - מאמץ בדירה הגדולה שהוא חי בה, כמה מן החוסים. עובדי עזר מסייעים להם במשימה וזה היה תפקידה של הדס עמית.

אמה מספרת ש"זו עבודה מאוד קשה, פיסית ונפשית. לפעמים היא אפילו היתה נשארת לבד לשבתות כשהורי הבית לקחו חופש".

בקיץ האחרון היתה עמית אמורה לסיים את שנת השירות שלה, לקראת גיוסה בסוף אוקטובר, אבל ברגע האחרון התנדבה לשרת עוד שלושה חודשים. האם מספרת, ש"הבחורה שהיתה אמורה להחליף אותה ברחה כעבור זמן קצר והמשפחה נותרה בלי עזרה. אז הדס התנדבה עוד קצת". בדיעבד, יכול להיות שהעיכוב השפיע על סיכוייה, שכן היא הגישה את בקשת הפטור שלה רק שלושה שבועות לפני תאריך הגיוס, וייתכן שזה עורר חשד שהיא גילתה את מצפונה רק לצורך הפטור. אמה מסבירה ש"בעומס העבודה בכפר, היא פשוט לא מצאה את הכוחות להתעסק בעצמה ובבקשת הפטור שלה".

בבקשת הפטור כתבה עמית, בין היתר: "אינני מוכנה ללבוש את מדיו של ארגון האחראי להרג והרס, והפועל בדרך המזיקה לסביבתו" (משום כך היא מסרבת גם לתפקידים הומניטריים במסגרת הצבא, כמו מורה חיילת לאוכלוסיות חלשות).

עוד כתבה, ש"מדינה שאינה מזיקה לאיש, אין רוצים להזיק לה; ומדינה הפועלת באופן צודק ומתחשב גם כלפי מדינות אחרות, בונה לעצמה הגנה טבעית, שכן אותן מדינות ירצו בוודאי בטובתה". מכאן מסקנתה, ש"על כל מדינה, ובכלל זה מדינת ישראל, לפעול בדרכי שלום בלבד, וגם במקרה של התקפה לא להשיב אש". אביה סבור, ש"המכתב שלה לא הכי משכנע ופותח פתח לשאלות קשות. הצטערתי שבמקום לכתוב את האמת האישית שלה, היא התייעצה עם גורמים אחרים מה ואיך לכתוב".

סנדלר, שעמו התייעצה, אומר ש"אנחנו פורשים בפני האנשים שפונים אלינו מגוון של דרכי פעולה, ומסבירים להם שאפשר להשתחרר די בקלות ב'סרבנות אפורה', כלומר לא בטיעון ערכי עקרוני, אלא על סעיף נפשי כזה או אחר. אנחנו לא רואים בעיה או כתם בסעיף כזה. הצענו זאת להדס, אבל היא מתעקשת על האמת שלה".

הדס עמית זומנה לוועדת מצפון של צה"ל, שתפקידה לבחון את נימוקיו של הסרבן, להעריך את כנותם ולוודא שהמצפון אינו משמש רק תירוץ להשתמטות (הוועדה דנה רק בסרבני מצפון, ולא בסרבני שטחים המוכנים לשרת במקום אחר).

הפרופ' רן לחמן, מומחה לאתיקה ניהולית במכללה למינהל בתל אביב, משמש נציג אזרחי בוועדת המצפון. לדבריו, "אם הוועדה מתרשמת מכנותו של הסרבן, היא לרוב ממליצה לשחרר אותו, ואם לא - היא מעבירה את עניינו להכרעת הצבא. בכל מקרה, לא אנחנו גוזרים את עונשו של הסרבן, אלא בית דין צבאי". איך בודקים כנות? "גם אני תהיתי על כך בהתחלה, אבל מסתבר שזה אפשרי", אומר לחמן, "אנחנו מבקשים לבחון ראיות לכך שהסרבן לא 'גילה את מצפונו' רק לקראת הגיוס, וכמובן שיש גם אפשרות לטעות".

סנדלר אומר שעד 2004 היתה אבחנה בטיפול בבקשות פטור של נשים וגברים, וסרבנות הנשים היתה קלה יותר. ב-2004 אוחד הטיפול בנשים ובגברים אוחד, ולוועדות הצבאיות הוכנס נציג אזרחי. סנדלר אומר, ש"בתקופה האחרונה אנחנו חשים ביחס מחמיר במיוחד, דווקא כלפי נשים. אין לנו נתונים מספריים, אבל ההתרשמות שלנו היא שנדחות יותר בקשות של נשים מאשר של גברים".

בדובר צה"ל אומרים שמספר הפטורים גדל בשנים האחרונות וכי איחוד ההליך לגברים ולנשים נעשה לאור פסיקת בג"ץ בנושא.

לחמן, שלדברי סנדלר היה הנציג האזרחי גם בתיק של עמית, אינו זוכר אותה באופן אישי, אבל הוא משוכנע שהוועדה לא נקטה בשום צעד שנועד לפגוע בה: "ייתכן שמישהו מהחברים היה צריך לצאת לשירותים, או שמישהו חידד את הטון כדי לחקור אותה וזה נתפש אצלה כפגיעה. אנחנו בהחלט מודעים לחשיבות הרגע הזה בחיי האנשים שעומדים בפנינו ומשתדלים להיות רגישים לכך, אבל תפקידנו גם לבחון אותם בשאלות נוקבות".

דחיית הבקשה הובילה את הדס עמית לבית הדין הצבאי, שעד כה גזר עליה שלוש תקופות מאסר מצטברות של כחודש. ההנחה היא שגם אם היא לא תיאלץ לשבת בכלא את כל ימי השירות, עדיין צפויה לה תקופת מאסר נוספת. כעת השאלה היא מי יישבר ראשון: האם הצבא ייאות לשחררה מטעמי מצפון, או שהיא תחזור בה ותבקש פטור מנימוקים אישיים. לדברי סנדלר, "ברור לנו שאם היתה נשברת ומבקשת שחרור נפשי, היו פורשים בפניה שטיח אדום".

אביה אומר, ש"היא אמנם בחורה מאוד חזקה, ויש סיכוי טוב שלא תישבר. אבל בביקורים האחרונים כבר שמעתי ממנה גם על שחיקה ומחשבות על שחרור מטעמי סעיף נפשי או 'אי-התאמה'". אמה סבורה, שראוי לתת לה פטור מטעמים עקרוניים, וכי היחס לנשים סרבניות צריך להיות דומה לזה שמקבלות הדתיות. "הרי הנימוקים שבשמם מבקשת בת דתייה את הפטור ונימוקי המצפון של הדס בעצם מקבילים", היא אומרת, "ברור לנו גם, שאילו היא היתה מבקשת את הפטור כבחורה דתייה, היתה משתחררת מיד. אז בגלל שהיא ישרה, היא צריכה להיפגע"? האם מבקשת גם להזכיר את שהבת כתבה בתצהירה, שהיא איננה מבקשת להשתמט, אלא "היא מתחייבת לעוד שנתיים שירות לאומי כמקבילה לשירות הצבאי. אז למה מתעקשים אתה"?

מדובר צה"ל נמסר בתגובה, כי מכיוון שהסירוב עצמו אינו עילה לפטור משירות, יש צורך בשכנוע הגורמים הרלוונטיים שאכן טעמי מצפון הם המונעים את השירות. "עניינה של עמית נבחן קודם לגיוסה באמצעות ראיון אישי, מסמכים שהגישה והמלצת הוועדה ששמעה אותה ועדים מטעמה, והוחלט שלא לפטור אותה משירות ביטחון". אשר לטענת הזלזול, נמסר כי "חברי הוועדה רשאים להעביר ביניהם הודעות, אף לעניין התרשמותם מהעומד בפניהם, ואין בכך כדי לזלזל בו".