לאחרונה, נראה שחל זינוק מטאורי במניות הפוליטיות של שני יוצאים מפורסמים מחבר העמים: הראשון הוא יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, והשני הוא המיליארדר ואיש העסקים ארקדי גאידמק. אך דווקא בקרב אוכלוסיית העולים מחבר העמים, כבר נשמעים קולות שלא ינעמו לאוזני אף אחד מהם. אנשי השמאל מקרב העולים לא עושים לשניים הנחות. לשיטתם, ציבור הבוחרים של יוצאי חבר העמים לא יישאר ימני למשך זמן רב.

אינה מיכאלי, יאנה קנופובה ו-ורה ריידר הן שלושתן יוצאות חבר העמים שפעילות כיום בארגון השמאלני-פמיניסטי "קואליציית נשים לשלום". לשלוש הנשים קל יותר לדבר על ליברמן, שמייצג לדבריהן מדיניות כוחנית, לא רק בנושא המדיני, אלא גם בנושא הכלכלי-חברתי. לדידה של קנופובה, למשל, "ליברמן הוא לא רק גזען, אלא גם קפיטליסט שתומך בשימוש בכוח".

השלוש סבורות שליברמן הוא לא תוצאה שמייצגת נאמנה את יוצאי חבר העמים, אלא דווקא תוצר מקומי. "אנחנו לא מתנערות מליברמן כתופעה רוסית, אלא דווקא כביטוי לתופעה צברית", אומרת קנופובה, שסבורה כי ייחודיותו של ליברמן לא באה לידי בהיותו ממוצא רוסי אלא בהיותו זה שאומר את האמת בפרצוף.

"ליברמן לא עשה טרנספר", היא אומרת. "דווקא מי שעשה טרנספר היא מפא"י. האינטרס של מפא"י היה לטשטש את הבושה, אבל היום הממסד וכל הציבור הישראלי, ש'שובר ימיניה', למרבה הצער, כבר איבדו את הבושה. לכן, הם מצביעים לליברמן, שלא מסתתר מאחורי מסך הפוליטיקלי-קורקט. במדינה שבה פרופ' ארנון סופר מקיים כנסים באוניברסיטת חיפה בנושא 'הסכנה הדמוגרפית', ליברמן מדבר בגלוי על טרנספר".

"שיקוף של מציאות ישראלית מיינסטרימית"

גם מיכאלי סבורה שהאידיאולוגיה הגזענית, כהגדרתה, של ליברמן אינה מאפיין של העלייה הרוסית. "יש אשליה שיש ימין קיצוני אחר ושליברמן הוא ברברי, אבל ליברמן הוא שיקוף של מציאות ישראלית מיינסטרימית", היא אומרת. "יותר נוח שיש דמות של אחר ברברי, שמטילים עליו את כל הרעות החולות. מין שעיר לעזאזל, שמייצג את הדעות המכוערות".

מיכאלי מודה אמנם כי ליברמן ומפלגות הימין זוכות לתמיכה בקרב חלקים נרחבים מקרב עולי חבר העמים, אך מעריכה כי בעתיד עשוי מצב זה להשתנות. "גם אם עכשיו המציאות היא שלרוב הציבור הרוסי אין ברירה אלא לבחור במפלגות הימין, זה לא לאורך זמן. אנחנו רואים שישיותר ויותר שיח ביקורתי, גם בהקשר של הכיבוש, וגם בהקשר החברתי-כלכלי".

ריידר אומרת כי הדימוי של הציבור דובר הרוסית בישראל הוא מטעה. "רוסי יכול להיות מתנחל וקפיטליסט, כמו שהוא יכול לתמוך גם בבית"ר וגם בסכנין", היא אומרת.

בנוגע לגאידמק, סבורות שלוש חברות "קואליציית נשים לשלום" כי לא מדובר בתופעה שייחודית לציבור דובר הרוסית בישראל. "גאידמק נתפס אולי כיותר אקזוטי, אבל אני לא מזדהה איתו כמו שאני לא מזדהה עם שרי אריסון, כי אני לא מזדהה עם בעלי הון", אומרת קנופובה. "אם אריסון היתה משקיעה ביחסי ציבור כמו שגאידמק משקיע, גם היא היתה מקבלת כותרות".

"גיבור לאומי בזכות בית"ר י-ם"

דעתה של מיכאלי לא נוחה מפעילותו של גאידמק, אך ללא קשר להיותו יוצא חבר העמים. "יש בעיה בכך שמישהו קונה חצי מדינה ובכך שהמדינה לא עזרה לאנשים במצוקה ובא מישהו, כמו גאידמק, שיכול לעשות שימוש במצוקה הזו ולצבור כוח פוליטי. אנשים בישראל במצוקה ומחפשים מושיע, וגאידמק נתפס כמושיע. הבעלות שלו על בית"ר ירושלים הפכה אותו אפילו לגיבור לאומי".

אלכסנדר אטרמן, אנליסט במקצועו ואיש שמאל מחבר העמים, מוטרד אף הוא מהפופלאריות שלה זוכה ליברמן ומתופעת גאידמק. "ליברמן והימין בכלל הורסים את ישראל", הוא אומר. "אני לא בטוח שליברמן הוא לא גזען אישית, אבל הוא רוכב על הסוס הזה ועושה זאת בהצלחה. ליברמן מייצג את דעתם של ישראלים רבים, וכיום הוא גם המנהיג הרוסי המשמעותי היחיד, ואני בהחלט לא מרוצה מכך".

גאידמק לא זוכה לציון גבוה מאטרמן בכל הקשור לתפיסת עולמו המדינית, אך יחסו אליו שונה מאשר יחסו ליו"ר ישראל ביתנו, בין השאר בגלל שאיש העסקים עדיין לא הכריז רשמית על כוונתו להיכנס לחיים הפוליטיים. "כמו שאני מסתייג מכל איש ימין, כך אני גם מסתייג מגאידמק שהוא איש ימין מובהק", הוא אומר. "אני בטוח שהוא טועה מהרבה בחינות, אבל כל עוד הוא לא מקדם אג'נדה פוליטית, וכרגע אני לא מעריך שהוא ייכנס לפוליטיקה, מה שהוא עושה הוא הוגן".

"מובסים כעת, אבל בסוף עוד ננצח"

בדומה לשלוש חברות "קואליציית נשים לשלום", גם אטרמן סבור כי הבעיה היא לא ליברמן ולא גאידמק, אלא מצבו של השמאל הישראלי. "השמאל בארץ התחסל וזה כואב לי", הוא אומר. "אני לא ישן בלילות בגלל שאנחנו ב'שוונג' לאומני מטורף וקשה לשחות נגד הזרם".

במקביל לפסימיות, מעריך אטרמן כי בסופו של דבר יצליח השמאל, גם בחברה הרוסית, להתנער מקיפאונו ולהפוך להיות הזרם הפוליטי שייתן את הטון במדינה. "אנחנו מובסים כעת, עד כדי כך שאנחנו כמעט לא קיימים, אבל אנחנו צודקים ואנחנו ננצח", הוא מתנבא.

"לא תהיה כאן מדינת לאום, אלא מדינת כל אזרחיה, אבל כעת קשה להעלות זאת כאג'נדה רצינית. זו שעת הריאקציה, אבל באופן היסטורי נידונה הריאקציה לכישלון טוטאלי ומוחלט".