הודעה לעיתונות

פרופ' טניה ריינהרט, בלשנית ופעילת שלום ישראלית, נפטרה אתמול 17.3.07 בטרם עת בניו יורק בגיל 63.

טניה ריינהרט היתה מהבלשנים המובילים בעולם ותרומותיה לפיתוח הבלשנות המודרנית היו מרכזיות. במסגרת עבודת הדוקטורט שלה ב-M.I.T ניסחה ריינהרט את היחס המבני העומד מאחורי שלל תופעות פרשניות בכל שפות העולם, יחס העומד עד היום בבסיס המחקר הבלשני-תיאורטי. תרומותיה במהלך השנים להבנת הקשר בין משמעות והקשר, ולממשק בין התחביר והמערכת הצלילית, זכו גם הן לתהודה רבה בעולם המדעי. היא כיהנה כחברת סגל באוניברסיטת תל אביב בחוגים לבלשנות ולתורת הספרות הכללית משנת 1977 והובילה את התפתחות הבלשנות המודרנית בישראל. בחמש עשרה השנים האחרונות שימשה גם חברת סגל באוניברסיטת אוטרכט בהולנד. בדצמבר 2006 נאלצה לעזוב את הארץ ולהגר לניו יורק משום שאוניברסיטת תל אביב לא אפשרה לה להמשיך לעבוד באוניברסיטת אוטרכט כפי שהתירה לה עד אז. הרושם שהתקבל אצל מקורביה ואצל פרופ' ריינהרט עצמה היה שהתבטאויותיה העקביות בעד החרם האקדמי על ישראל בגלל הכיבוש הובילו לשינוי לרעה ביחס של אוניברסיטת ת'א כלפיה, ובסופו של דבר לסיום כהונתה.

במקביל לעבודתה במסגרת האקדמיה, פרופ' ריינהרט היתה מבין הבולטים והמובילים בתנועת השלום הישראלית להפסקת הכיבוש. היא דגלה בעקרון ההתנגדות הבלתי-אלימה, ובשנים האחרונות היתה פעילה מאוד בתנועת ההתנגדות העממית הפלסטינית-ישראלית נגד גדר ההפרדה ונגד גזילת האדמות מהתושבים הפלסטיניים. פרופ' רייהרט היתה מבין ההוגים והמקימים הישראליים של מאהל המחאה בכפר הפלסטיני מסחה בשנת 2003, והשתתפה בהפגנות רבות בבידו ובבלעין. היא כתבה טור פוליטי קבוע אשר התפרסם בידיעות אחרונות ופירסמה ספרים שהתפרסמו בשפות רבות, בינהם How to End the War of 1948 (Seven Stories Press, 2002); The Road Map to Nowhere: Israel/Palestine since 2003 (Verso, 2006).