היום, היה לי הכבוד לפגוש את הגברת ויסאקה דרמדאסה [1] , יושבת הראש של "איגוד השפעת מלחמה על נשים". היא פעילה סרילנקית שבנה נעדר בזמן שירותו בצבא הסרילנקי בשנת 1998. היא יזמה צעד ראשון ואמיץ בהתחברות להורי המורדים הטמילים, שאפשר לה לראות את חוסר הצדק שהם חיים בו. גברת דרמדאסה סיפרה לנו איך היא הקדישה את חייה לעיצוב קשרים בין אמהות לוחמים נעדרים משני צדדי הסכסוך בסרילנקה, ומה המשמעות של להיות אנושי. נמרי השחרור של טמיל אלאם(LTTE)) כיבדו את מאמציה ושחררו 10 שבויי מלחמה בשנת 2002, כמחווה של רצון טוב לחזק את ברית הפסקת האש.

כששמעה את סיפוריה מעוררי ההשראה והרגישה את האומץ שלה, חברה פלסטינית שישבה לידי לחשה: " למה היא לא פונה לאמא של החייל הישראלי השבוי – אמו של גלעד שליט?"

פתאום, כל הנשים בדיון מסביב לשולחן העגול, כולל הנשים הישראליות, אשר לחלק מהן היה זה הביקור הראשון בראמאללה, החלו לפנטז על תפקיד אחר שנשים יכולות לייצר: אמו של גלעד שליט רותמת נשים ישראליות אחרות לצעוד ברחובות ישראל עם קריאה אחת גדולה: " לא בשם בני."

כמו כל האמהות בעולם, אנחנו מכירות בכאביה ורגשותיה של אביבה גלעד, ומבינות בצורה מלאה את הרצון שלה שיחזור בשלום. אנחנו מדמיינות כי, כמו כל האמהות, היא לא תסכים לכך ששחרור בנה יבוא על חשבון דם פלסטיני, בעיקר דם הילדים ברצועת עזה.

לכן החלטתי לכתוב את פנייתי לאביבה שליט.

"האם אנחנו יכולות היום לפנות אליך ולבקש שתשמיעי את הקול המוסרי למען האנושות? האם את מסכימה לפוליטיקת העונש הקולקטיבי שהממשלה שלך מבצעת בשם הבן שלך?

" השם של הבן שלך יזכר על ידי כל הילדים הפלסטינים לדורות הבאים כקללה לשפיכת הדמים. אני בטוחה שאת רוצה זיכרון אחר לשם של בנך. סיפור עם סוף טוב ועם חזרתו בשלום, ואיתו, החזרה של כל הילדים והנשים הכלואות בבתי כלא ישראליים. כמו אמא שמחכה בחוסר סבלנות לחזרה של הבן שלה בשלום, מאות אמהות פלסטיניות מחכות לרגע שיחבקו את הילדים שלהם ששוחררו מבתי הכלא הישראליים."

אני יודעת שהרבה יגידו שכנשים אנחנו לא יכולות להשפיע על הטירוף הצבאי הנוכחי. אני לא מאמינה בכך. להיפך, אנחנו הנשים יכולות להביא לשינוי אמיתי. האם תנועת ארבע אמהות בישראל לא הביאה לשינוי גדול בציבור הישראלי במשך מלחמת לבנון? למה אנו הנשים, שמצויירות לעיתים קרובות כקורבנות, לא נתחיל לקבל קצת הכרה על התפקידים הממשיים והפוטנציאלים בהשגת שלום וקידום הביטחון?"

אני אשה ואני אמא שמאמינה בפוליטיקה של דברים קטנים. אני מאמינה שאנחנו כנשים ואמהות יכולות לשנות את הרוח החיה של המדינות שלנו אפילו ביוזמות קטנות. אז בואו לא נחכה. תנו לקול ההגיון שלנו להישמע. תנו לקול התשוקה לאנושיות להישמע. אנחנו הנשים, נותנות חיים...אז כדאי לנו להגן עליהם!

אני מבטיחה לך, ביום שתצעדי ותקראי להחזרת הבן שלך בשלום, ביום שתצעדי ותקראי לסיום העונש הישראלי הקולקטיבי נגד העם הפלסטיני, אשר חי תחת התנאים האכזריים של הכיבוש של ממשלתך, ביום שתקראי לממשלה שלך שההתקפות שלהם ברצועת עזה לא יקרבו אותם להחזרת בנך בשלום... אנחנו הנשים מהשטחים הכבושים נצעד לתמוך בקריאה שלך להחזיר את הבן שלך בשלום...אנחנו נקרא לכיבוד החוקים הבינלאומיים.. אנחנו נקרא לכיבוד זכויות האדם של שני העמים בארץ הקודש...

ביחד אנחנו נביא לשינוי בארצינו. ביחד אנחנו נוכל לקדם סדר-יום שונה לשלום שמבוסס על משא ומתן והסדרים צודקים, ולא על חד צדדיות . אף צד של הסכסוך לא יוכל אף פעם לאכוף את השלום , שלום בא רק במשא ומתן בין שני הצדדים.

ביחד נוכל להרים את הקולות שלנו נגד הכיבוש הישראלי שהביא איתו חוסר ביטחון וחוסר יציבות לשני הצדדים, הפלסטינים והישראלים. ביחד אנחנו יכולות לשנות את חיי ילדינו ונכדינו.

טרי בולטה

מזרח-ירושלים הכבושה

אמא לשני ילדים

12 ביולי 2006

המכתב תורגם מאנגלית על ידי מנהלת האתר