המפלגות הערביות צריכות לשלב נשים ערביות במקומות ריאליים

קיימות כמה סיבות טובות להתקומם כאשר דנים בבחירות הקרובות ובמקומם של ערביי ישראל בהן. אך אותי מטריד במיוחד מצבה של האשה הערבייה בפוליטיקה וחשוב והכרחי לעסוק בסוגיה המביכה הזאת: כיצד עד עכשיו לא ישבה בכנסת אשה ערבייה מטעם המפלגות הערביות? התקדים להכנסת אשה ערבייה לכנסת, חוסנייה ג'בארה, נזקף דווקא לזכותה של מפלגת מרצ הציונית.

הכנסת היא מוסד פוליטי ייצוגי חשוב. קיימת עכשיו הזדמנות היסטורית לאשה ערבייה להיכנס בשעריה. אבל צריך לזכור, שהפוליטיקה לא נולדת בכנסת אלא מובילה אליה. הבעיה היא עם ההנחה, שאין נשים ערביות בפוליטיקה.

כאשה ערבייה, פעילה פוליטית בראש ובראשונה, הייתי מצפה שייצוגה של אשה ערבייה במפלגות ערביות או מפלגות שנתמכות על ידי הציבור הערבי יהווה השתקפות של המציאות הקיימת, שבה האשה הערבייה ממלאת תפקיד חשוב בפוליטיקה היום יומית, במאבקים שונים ובתחומים שונים.

אם לדבר על חד"ש, המפלגה שאליה אני שייכת, הרי שלא מעט מהנשים השייכות למפלגה ולמוסדותיה פעילות בחברה הערבית במיוחד ובחברה הישראלית בכלל, אם זה במפלגות הפוליטיות, בהסתדרות, באיגודים שונים, בעמותות נשים ובתנועות לקידום מעמד האשה הערבייה, בקואליציות למען צדק חברתי, בעמותות למען קידום מעמד האזרח הערבי במדינה, בתנועות שלום ישראליות, בתנועות הסטודנטים ובכל הזירות הציבוריות החשובות בארץ.

בכל התנועות הללו האשה הערבייה משחקת תפקיד חשוב ודומיננטי, תפקיד שקיבלה על עצמה מתוך מודעות פוליטית לעצם אחריותה לשינוי פני החברה שבה היא חיה; חברה שסובלת מדיכוי היסטורי שיטתי מתמשך מן הממסד בעצמה, ושמדכאת אותנו כנשים. כובד המשימה - להיות המשחררות והמשוחררות בעת ובעונה אחת - הוביל אותנו כנשים ערביות להיות בלב לבה של הפוליטיקה, ולא רק בשעריה.

האטימות של החברה הישראלית כלפינו כפעילות פוליטיות מתבטאת בכך שההתייחסות אלינו מתחילה ונגמרת בשיח לקראת בחירות, קצר ראייה ועומק. אבל אנחנו מאז ומעולם היינו "חיות פוליטיות" והעשייה שלנו היא פרק משמעותי בהיסטוריה של המדינה.

בשנת 1948, שנת הנכבה, יסדו נשים ערביות מישראל את תנועת "אל-נהדה אל-ניסאאיה" ("התקומה הנשית"), שהובילה בשנת 1973 להקמת תנועת רחבה יותר, שכללה גם נשים יהודיות - "תנד"י - תנועת נשים דמוקרטיות בישראל". תנד"י מראשיתה פעלה למען שלום צודק באזור ובעולם, למען דו-קיום אמיתי בין שני העמים, הישראלי והפלשתיני, ולמען זכויות שוות לנשים בכל תחומי החיים: בחברה, בפוליטיקה ובעבודה. ובקרב הדור הצעיר יותר: מרבית הסטודנטים שהשתתפו במאבק הסטודנטים הערבים בשנת 2000 היו נשים. כך שבכל דור יש התפתחויות בתפישות הפוליטיות, אבל קיימת המשכיות בפעילות ובמודעות הציבורית.

מקומה של האשה הערבייה ברשימות לכנסת הוא עניין של בשלות התודעה הפוליטית. האתגר למפלגות הערביות הוא לקבל מנהיגות נשים פוליטית לתוך המרחב המפלגתי הריאלי שלהן. והאתגר לתקשורת, ששואלת על מקומן של נשים ערביות בפוליטיקה, הוא לקבל אותנו כמנהיגות.

• הכותבת היא פעילה פוליטית ולשעבר יו"ר ההתאחדות הארצית לסטודנטים ערבים