לפני שאתחיל ברצוני להגיב על שני דברים שאמר עוזי דיין בדברי הפתיחה שלו:

א. הגיע הזמן שיהיה לנו שר שלום ולא שר ביטחון. למילים יש כוח רב, הן משפיעות על התודעה, ושר שלום, במקום שר ביטחון, יכול להביא לשינוי חשוב.

ב. מדברים כאן על מדינה יהודית. אנחנו כבר לא יהודים, אנחנו ישראלים. אנחנו לא מתנהגים כיהודים. זנחנו את כל ערכי היהדות ואת המוסר היהודי, בכל הקשור ביחס לחלשים ולזרים.

מאז סוף שנות השבעים מקצצת הממשלה בתקציבים החברתיים: חינוך, בריאות, שרותים סוציאליים, משטרה, שמירה על הסביבה. משום מה, רק הארגונים החברתיים, חסרי הקשרים למקורות הכוח וללא משאבים כלכליים, רק אנחנו, הארגונים החברתיים, מנסים להילחם בגזירות, כאילו הגזירות פוגעות רק בשכבות המוחלשות. רק אנחנו נאבקים על דמותה של המדינה.

האמת היא שהשרותים החברתיים, כמו כל רשות רבים, שייכים לכולם, ופעולתם התקינה היא אינטרס של כל אדם באשר הוא אדם. על כולנו לדאוג להם, לטפח אותם, ובעיקר לשמור עליהם מכל משמר. כאשר אלה ממלאים את תפקידם כולנו מרוויחים. אני רוצה לתת שתי דוגמאות:

כולנו שמענו על המכינות הקדם-אקדמיות. היום זה כאילו מובן מאליו שהמכינות היו קיימות מאז ומעולם. אני משערת שיש מישהו בסביבתכם הקרובה, או אולי אף אתם, או ילדיכם שנעזר בהן. המכינה הראשונה הוקמה באוניברסיטה העברית בסוף שנות השישים.

הקצו תקציבים לקידום אוכלוסיות חלשות. אחת התכניות היתה לקדם חיילים מצטיינים בני עדות המזרח, שלפי הדפ"ר שלהם התאימו לקצונה [אז זאת עוד לא הייתה מילה גסה] אבל לא יכלו ללכת לקורס קצינים כי לא הייתה להם תעודת בגרות בגלל אנגלית ומתימטיקה. נחתם אז חוזה משולש בין האוניברסיטה, הצבא ומשרד החינוך: בששת החודשים האחרונים לשרותם הצבאי ילמדו 50 חיילים באוניברסיטה בקורסים מיוחדים, יגורו במחנה צבאי, ומשרד החינוך יכיר בתוצאות המבחנים ויעניק להם תעודת בגרות.

מבחר הקורסים היה בהכרח מצומצם כי המדובר היה ב-50 איש בלבד. כדי לאפשר מגוון בחירה יותר גדול, עלתה המחשבה אחרי 6 שנים, שכדאי לפתוח את המכינה לאנשים שצריכים לתקן את ציוני הבגרות שלהם. פתאום התברר שזהו צורך אמיתי, וכלל האוכלוסייה נהנית מזה.

דוגמה נוספת: בשנת 72 הוקם בית הספר הפתוח בירושלים. משרד החינוך התנה את פתיחת בית הספר בקבלת 40% משכונות מצוקה. בכיתות הגבוהות התקבצה קבוצה של ילדים, שסבלו ביותר מהמורים שלהם כי היה להם IQ גבוה. התקנים היו גבוהים פי ארבעה, 15 ילדים בכיתה ובנוסף גם ההורים התנדבו ללמד, להדריך וכו'. בין כל הילדים המוכשרים האלה, מי שדחף ללמוד ברצינות היה עמי פחימה ז"ל, ילד מהקטמונים ממשפחה בת 12 ילדים. כל אחד מהילדים המוכשרים השווה את הישגיו להישגים של עמי. מי שהרוויח ביותר מהאינטגרציה בחינוך היו דווקא הילדים מהשכבות המבוססות.

זה היה בצד הרווחים. אבל, כמו בכל מאזן טוב, יש גם צד ההפסדים.

לכולנו נגרמים הפסדים כאשר נשללים התקציבים החברתיים. ביום שישי בערב [8.12.06] נשמה כל המדינה לרווחה לאחר שבני סלע נתפס. בני סלע היה ילד בסיכון, שאולי, אולי, אם היו מטפלים בו כהלכה היה יכול להיות אדם שתורם לחברה ולא גורם לה נזק. אני רק מתפללת שהרצח של הנערה בקצרין לא בוצע בידי תלמידי בית הספר. עצם העלאת האפשרות הזאת בידי המשטרה מעבירה בי צמרמורת.

אבל זה לא פלא: ידוע שהעוני גורם לכעס רב וגורם לאלימות רבה. כולנו יודעים שהליכה לבית הספר היא כמו לשדה קרב. אנחנו מקבלים זאת כתופעת טבע, כמו גשם או חמסין. יועצת אחת אמרה לבתי שבבית הספר שבו לומדים נכדיי "אין יותר אלימות מבכל בית ספר אחר". ואין טיפול באלימות כי אין תקציבים. בעניין זה אני שוב רוצה להזכיר את בית הספר הירושלמי הפתוח שבינתיים הפך לניסויי. על אף שנקלטו ונקלטים בבית הספר ילדים מאזורי מצוקה, אין בו אלימות. למשל, הילדים הגדולים לא דוחפים את הקטנים ליד הברזייה, אלא עומדים יחד אתם בתור.

מי שיש לו אפשרות יכול אמנם לקנות לו בית בשכונה מוקפת חומה עם שומר עם נשק וכלבים. בקיצור גיטו! אבל האם אפשר לחיות כך? האלימות אוכלת בנו בכל פה. כל מקום הוא מסוכן היום, פאבים, קניונים, נהיגה בכבישים אני לא צריכה להרחיב. אי אפשר ולא מועיל ללכת לכל מקום עם שומר ראש.

גם בעניין הכשרת אנשי מקצוע אנחנו מחסלים את עתיד ילדינו. קודם מחסלים את בתי הספר לחינוך, והסמינרים להכשרת מורים. אם יש כבר כמה צדיקים בסדום שמוכנים לבחור במקצוע ההוראה כיעוד, על אף השכר המעליב, חוסמים בפניהם את הדרך. כדי לקבל מספיק מורים טובים, צריך להכשיר רבים הרבה יותר, למשל כמו טייסים.

גם את מערכת הבריאות מחסלים בדרך זאת. התקנים הם על הפנים. יש מחסור עצום בתקנים. הרופאים עובדים עד אפיסת כוחות ואין להם זמן לחשוב. וכך מחנכים את הרופאים הצעירים לעבוד מבלי לחשוב. ומאיין יימצאו הרופאים המומחים? והאמינו לי, מנסיוני האישי, כך אפשר להרוג בני אדם.

ועוד לא דיברתי על הניצול לרעה של הסביבה על ידי מעטים כדי להגדיל את הרווחים. אף אחד לא יכול לנשום כעת אויר נקי שהולך ומזדהם, או לשתות מים נקיים, או ללכת לחופי הים הנפלאים. ובנוסף הולכים ונסגרים החופים כי המעטים שיכולים להרשות זאת לעצמם רוצים לחיות דווקא שם.

אני מצפה מכם לבוא ולהטות שכם יחד אתנו. לכם יש הקשרים הנכונים. עזרו לנו להכריח את הממשלה להגדיל את התקציבים בכל השרותים החברתיים, כפי שהם צריכים להיות במאה ה-21. כי בנפשנו הוא. עזרו לנו בכל הנוגע בשירותי הרווחה, בחינוך בבריאות, במשטרה, בעצם בכל.

הייתי רוצה לסיים בסיפור ממקורותינו: מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד. אמר לו: "ריקא, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינך שלך לרשות שלך?" לגלג עליו. לימים, נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות רבים ונכשל באותן אבנים. אמר, "יפה אמר לי אותו חסיד, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?" בבא קמא, נ, ב.