צריך להכיר בממשלת חמאס. לא רק בגלל שזה טוב לישראל, כפי שטען לאחרונה ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, אלא בגלל שזה נכון לפי כל אמת מדה של צדק וחוק בינלאומי.

ארה"ב ואירופה החליטו, למרות התנגדות ישראל, לאפשר לעם הפלשתיני בחירות דמוקרטיות. לפי דיווחו של ג'ימי קרטר ב"הרלד טריביון", מערכת הבחירות שהתקיימה הייתה מההוגנות והדמוקרטיות ביותר ב62 מערכות הבחירות שהצוות שלו פיקח עליהן. בעולם תקין ומסודר, אי אפשר היה להעלות על הדעת שהממשלה שנבחרה בתהליך הזה תיפסל כי ישראל לא אוהבת את מי שהפלשתינאים בחרו. אך בעולם שבו שולטת ארה"ב, הכוח הוא גם החוק, והכוח יכול להגדיר כרצונו את תפישת הדמוקרטיה. כך הוכרז שאין להכיר בתוצאות הבחירות עד שיתמלאו שלושת המנטרות: החמאס יתנער מטרור, יכבד הסכמים קודמים ויכיר במדינת ישראל. ובינתיים יוענש העם הפלשתיני ויורעב בחרם כלכלי, בתקווה שהדבר יוליך להתמוטטות הממשלה.

בינואר 2005, החמאס הכריז על רצונו להחליף את המאבק המזוין במאבק פוליטי וקיבל על עצמו הפסקת אש (רגיעה) חד-צדדית. ב 17 החודשים מאז, לא היה אף פיגוע טרור של החמאס. לדברי מקורות ביטחוניים, מאז הבחירות החמאס לא משתתף אפילו בשיגור קסאמים מעזה, שרובם מבוצעים ע"י הפת"ח. איזה תוכן בדיוק יש לדרישה שהחמאס יתנער מטרור?

אשר להסכמים קודמים, האנייה הסביר שלפי הסכם אוסלו, לאחר תקופת ביניים של חמש שנים, אמורה הייתה לקום מדינה פלשתינית, אך ישראל הפרה כל סעיף בהסכם והמשיכה להתנחל ולנשל פלשתינים מאדמתם. מעכשיו, הוא אומר, ממשלתו תכבד רק הסכמים שטובים לעם הפלשתיני.

מאז 93 התרגלנו כבר לכך שהמו"מ עם הרשות הפלשתינית עוסק תמיד רק בשאלה מה טוב לישראל – עד כמה הפלשתינים מוכנים להכיר בזכות קיומה כמדינה יהודית ולדאוג לביטחונה. לפתע קמה ממשלה פלשתינית נבחרת, שאינה מוכנה יותר לשחק במשחק הזה. האנייה אומר לממשלת ישראל: מעכשיו, אתם תייצגו את עמדת ישראל במו"מ, ואנחנו – את עמדת הפלשתינים. בועידת אלג'יר ב1988 העם הפלשתיני קיבל על עצמו להכיר בחלוקת הארץ ולהסתפק במדינה בגבולות 67. ישראל לא עשתה דבר מאז להוכיח שהיא מוכנה לקבל פשרה כזו. הפלשתינים יכירו בזכות הקיום של ישראל רק כשהיא תוכיח שהיא מוכנה להכיר בזכות הקיום של העם הפלשתיני.

אך זהו בדיוק מה שממשלות ישראל והצבא מעולם לא הסכימו לקבל. אף מנהיגות פלשתינית לא נמצאה עדיין פרטנר ראוי לשלום, אך מנהיגות ששוברת את כללי המשחק ומכריזה שהיא מייצגת רק את העם הפלשתיני היא בעיניהם אויב של ממש שצריך להשמידו.

אולמרט הצליח אמנם להשיג את הרוב בקונגרס האמריקאי להחרמת ממשלת החמאס, אך דווקא בחברה הישראלית אין לו רוב. לפי סקר מכון טרומן ממרץ השנה 62% מהישראלים הם בעד לנהל מו"מ עם החמאס. אך הרוב בישראל כבר מזמן לא קובע. כרגע, מה שנותר הוא לקוות שאירופה תתעשת, ותשפיע גם על ארה"ב, לקבל את הבחירה הדמוקרטית של העם הפלשתיני.