ראי גם : הכנס השנתי של נשים בשחור - אוגוסט 2005

הצטרפי למשמרת המחאה של "נשים בשחור" נגד הכיבוש. המשמרות מתקיימות בכל יום שישי מהשעה אחת עד שתיים בצהריים ( חוץ מנחשון, בשעות אחת וחצי עד שתיים וחצי). לא חובה להתלבש בשחור אבל עדיף.

מקומות שמתקיימות בהן משמרות המחאה:

• גן שמואל: צומת גן שמואל
• חיפה: פינת הגפן ובן גוריון
• ירושלים: כיכר הגר ( פינת קינג ג'ורג' וגזה)
• כרמיאל: צומת כרמיאל ותפן
• מגידו: צומת מגידו
• נחשון: צומת נחשון
• תל - אביב : פינת קינג ג'ורג' ובן ציון

נשים-בשחור :תנועת נשים בינלאומית למען שלום

התנועה הבינלאומית נשים-בשחור קמה בירושלים בינואר 1988, חודש לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, צורת המחאה היחידה היתה פשוטה: קבוצה קטנה של נשים התכנסה אחת לשבוע באותה שעה ובאותו מקום- כיכר מרכזית שהתנועה בה רבה . המשתתפות נשאו כרזות שחורות בצורת יד , ועליהן כתוב באותיות לבנות: "די לכיבוש".

הרעיון התפשט במהירות וכמו מאליו למקומות אחרים בישראל. נשים מצאו אותו קל ליישום הודות לאופיה הפשוט של המחאה. לא היה עלינו לנסוע עד לעיר הגדולה, יכולנו להביא את הילדים, לא שרנו ולא צעדנו. האמצעי היה המסר. בתוך חודשים ספירים צצו משמרות מחאה בכל רחבי הארץ.

כמה חודשים לאחר המשמרת הראשונה של נשים-בשחור בישראל נוסדו "משמרות סולידריות" בארצות אחרות. דיווחים ראשונים על אודותיהם הגיעו מארצות-הברית ומקנדה, ומאוחר יותר הן התפשטו לאירופה ולאוסטרליה, היו משמרות שאוישו בעיקר על-יד נשים יהודיות, באחרות נטלו חלק נשים יהודיות ופלסטיניות.

בסביבות 1990 התחילו קבוצות של נשים-בשחור לעצב להן מטרות משל עצמן. קמו עוד ועוד קבוצות בארצות שונות, רבות מהן לא מתמקדות כלל בכיבוש הישראלי. באיטליה מתפרסת מחאתן של הנשים-בשחור מהכיבוש הישראלי ועד אלימותם של המאפיה והפשע המאורגן בכלל. בגרמניה מוחות הנשים-בשחור על הגזענות הניאו-נאצית נגד עובדים זרים ועל הנשק הגרעני. בבלגרד ובזגרב הציבו הנשים-בשחור דוגמה מרשימה של שיתוף פעולה בין-אתני, שהיה מקור השראה לאזרחיות ולאזרחים בארצותיהן. ובהודו, מקיימות נשים-בשחור משמרות בקריאה לשים קץ ליחסם המביש של אנשי דת פונדמנטליסטים לנשים.

נשים-בשחור הפכה לתנועה של נשות מצפון מכל סוג ולאום, שניצבות במשמרות מחאה נגד האלימות בארצותיהן: מלחמות, סכסוכים אתניים, מיליטריזם, תעשיית הנשק, גזענות, ניאו-נאציזם, אלימות נגד נשים וכו'. כל קבוצת נשים עצמאית לקבוע את דרכי פעולתה ואת מטרותיה, אף שבכל משמרת לובשות הנשים שחורים, סמל לטרגדיה של קורבנות האלימות. המאחד את כולנו היא מחויבותנו לצדק לעולם ללא אלימות.

תנועת נשים-בשחור בישראל זכתה בפרס אאכן לשלום (1991), בפרס השלום של העיר סאן-ג'ובאהי ד'אסו באיטליה (1994) ובפרס Peacemaker מטעם אגודת השלום היהודית (2001). בשנת 2001 הוענק לתנועת-נשים בשחור העולמית פרס המיליניום לשלום על ידי קרן הפיתוח לנשים של ארגון האומות המאוחדות (UNIFEM).