אתמול הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט על פרישתו מכס המלוכה. מעט יותר משבוע קודם לכן נאסר על נשים להשמיע את שירתן בהיכל שלטוני-גברי. היה זה בעת ביקורו של ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון בכנסת ישראל, כשנאסר על חברות אותה כנסת להשתתף בשירה של ההמנון הלאומי המפוקפק של המדינה. גם אם מילות אותו הפזמון הופכות אחוז ניכר של תושבות ותושבי המדינה לשקופים, הרי שעצם אותו איסור ארור מסמל ומסמן בצורה כה חדה איך נבנה כאן שלטון שממילא מדיר בשפתו ומדיניותו כל מי שאינה ואינו בבירור חלק משפה וטון גברי-צבאי.

אין לדעת אם זהו סיומה של תקופה, לכך אפשר רק לייחל, אך ברור כי יש קשר הדוק בין תכני שלטונו של המלך לבין השתקת קולן של נשים. כי היה ברור מנאומו הארוך, הכתוב בקפידה על ידי יועציו, כי ראש הממשלה אינו מבין מה היה כה נורא ומה הקשר בין מלחמה ארורה, שחיתות גואה, עבריינות מין של בכירים וכיבוש בלתי פוסק של כל מי שאינה ואינו חלק מאליטת הון-און שלטונית.

הבה נאיר את עיני ראש השלטון ונסביר לו איך מלחמה שיזם והרס לבנון ותושבי הצפון, מתחברים היטב למדיניות סדורה, כזו שמקדשת כוח, אלימות לסוגיה, השתקת נשים, שחיתות וכלי מלחמה. בבסיס אותה מדיניות ותפיסה מצויה ההנחה כי לאלו שבראש מותר להחליט, לומר ולעשות ככל העולה על הונם-שלטונם. אז מה אם בדרך יש קורבנות בדמות נשים, מובטלים, עובדות ועובדים שלא ממש משתכרים ואזרחים מצפון ודרום שכורעים תחת טילים מבחוץ ומבפנים. את כל אלה חשב ראש הממשלה שאפשר להשתיק. ואז גם באה ההשתקה של שירת הנשים (שבעיני אי אלו גברים קולן-ערוותן הם חטאים). הדמיה כה פשוטה של אמירה בהירה: אצלנו בהיכל של בכירים-אדונים אין מקום לקולות אחרים.

נשים נכבשות

הממשלה ובכיריה אפשרו פלישה מסיבית ללבנון והרג, הפחדה וקריסה של תושבות ותושבי הצפון. חיפה מופגזת במלחמת לבנון השניה (רויטרס)

על אף שישנן אינספור נשים שלא מעניינן להשמיע קולן בטקסים ממלכתיים או צבאיים כי ממילא לא עבור ביטחונן הם מתקיימים, הרי שיש משהו כה חד וגלוי בכך שמליאת הכנסת מדירה כל אפשרות לשמוע זמירות, שירה וקולות של נשים. במדינה הזו, וביתר שאת תחת שלטונם של אולמרט-רמון, יש למעלה מרבבות נשים, שנכבשות לאומית, מינית, כלכלית, תרבותית ועדתית על ידי שלטון שהאוכלוסייה מפריעה לו לקיים את משנתו.

זוהי אותה ממשלה ואותם בכירים שאפשרו פלישה מסיבית ללבנון והרג, הפחדה וקריסה של תושבות ותושבי הצפון. זהו אותו שלטון שהמשיך להתייחס לאוכלוסייה רחבה כאילו היא סרח עודף, שמפריע להמשך התנהלות הדוניסטית. זהו אותו ראש ממשלה שזלזל בנשים כאשר קידם ללא לאות את מי שהורשע במעשה מגונה והקפיד לשכוח מי ישלמו על כך את המחיר. זו אותה אליטה שבמשך שנים עושה ככל העולה על דעתה והונה, ונוהגת בכסף, בגוף, בפרנסה ובביטחון של תושבי המדינה כאילו כל אלה הם רכושה.

הצבעה מגדרית

לא מבין מה הקשר בין מלחמה, שחיתות, עבריינות מין וכיבוש של כל מי שאינה ואינו חלק מאליטת הון-און שלטונית. אולמרט (רויטרס)

במרחב בו קולן ושירתן של נשים אסורות, ממילא אין מקום למדיניות שעושה למען כולן וכולם. אם ממילא אותו מרחב שלטוני הוגדר במהודק כמקום ששייך לסוג מסוים של גברים, אותם אלה שחוששים שלידם ינכחו וישירו נשים שלא מעתיקות את קולם של הבכירים, הרי שאין מה להצטער על כך שממשלה מסוג זה נאלצת לפרוש. יש רק לקוות שהבאה בתור לא תמשיך את ההתעלמות וההשתקה של זמירות אחרות.

זה הזמן גם להזהיר כי הסכנה לביטחונן של תושבות ותושבים, נשים וגברים, לא מסתיימת עם פרישתו של ראש הממשלה הנוכחי. יש לקוות כי מסקנת הציבור, במיוחד זו של אוכלוסיית הנשים, אלו שהודרו מהיכלי השלטון, הכלכלה, השירה והתרבות, לא תהא כי יש לבחור הנהגה ומנהיג מאותו הסוג, כאלו שמדברים ביטחון ובה בעת מבצעים שלל סוגים של גניבות, מלחמות, אלימות מינית, כיבושים.

לאחר כמה שנים עמוסות במיוחד באלימות שלטונית כלפי אוכלוסייה, במיוחד כלפי נשים שהוקרבו מינית-כלכלית-קיומית לטובת ביטחון הממשלה, יש לקוות כי הפעם תתקיים הצבעה מגדרית, מתוך מחאה של נשים וגברים שרוצים לחיות בחברה לא מושחתת, שוויונית, לא כובשת, פמיניסטית בעליל.

הכותבת היא מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר במכללת "ספיר", ויועצת ופעילה בארגוני נשים.