לאן נעלמה חולוד בדאוי?

מאת מיכאל ורשבסקי הטלפון אינו עונה, אין תגובות למיילים, ובמקום עבודתה עונים לי בצורה לאקונית שהיא בחופשה. האם ידידתנו חולוד בדאוי נחטפה כמרדכי וענונו בזמנו? האם היא נעולה באיזה כלא אפל כמו האדם השלישי או שמא היא הוגלתה לאי-השדים כמו הקפטן דרייפוס? חוקרי המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית יצאו לחפש את חולוד, ובתום מאמץ ממושך ומפרך מצאנו אותה. החדשות הטובות: חולוד חיה וקיימת וגם אם מצב רוחה שפוף למדי היא לא הרימה ידיים והיא פועלת לטיהור שמה ולהחזרתה לעבודה ב-OCHA. אבל סיפורה מדהים וראוי לספר בלשי או אולי לספר זול הבנוי על תיאורית הקונספירציה. כזכור, הכל החל בתמונה שפרסמה חולוד בטויטר הפרטי שלה, עם כיתוב לא מדויק, אותו תיקנה מיד. מאותו רגע, קמו עליה לכלותה. משרד החוץ (אביגדור ליברמן, הדמוקרט הגדול) ונציגות ישראל באו"ם דרשו חקירה ואת סילוקה מ-OCHA. עוד לפני תום החקירה הם השיגו שהיא תושהה ממשרתה עד גמר החקירה. ואכן, מאז החלה "הפרשה", חולוד יושבת בביתה, במעין מעצר מנהלי, כשמדי פעם היא נדרשת להתייצב ל"חקירות" של הממונים בניו יורק. על פניו, נראה הסיפור כפארסה גרוטסקית: מוסד גדול וחשוב כארגון האומות המאוחדות עסוק זה חודשים רבים בתמונה שפרסמה אחד מעובדותיו ברשת הפרטית שלה, ומגייס לשם כך מאמצים כבירים בכוח אדם ובכסף. ידענו שהאו"ם הוא ארגון בזבזני, אבל עד כדי כך?! גרוע מכך: להתייחסות כלפי חולוד מאפיינים מובהקים של חקירה פלילית, כאילו הוא מואשמת בתקיפה או בגניבה! נשאלת כמובן השאלה: על מה כל המהומה, ומדוע מתעללים בעובדת שעשתה במשך שנים את עבודתה נאמנה והביאה ל-OCHA הרבה כבוד? והתשובה, לצערי, פשוטה למדי: ממשלת ישראל והלובי הפרו-ישראלי שונאים אמנם את האו"ם, אך הם גם רוצים לכופף אותו לצרכיהם ההסברתיים. קיומה של OCHA, שאמור לתעד את הפרת זכויות האדם בשטחים הכבושים, אינו לרוחם והמסע נגד חולוד באדווי אינו אלא אמצעי לכרסם באמינותו של OCHA ולגרום לפיטוריהם של עובדים ערבים. בחקירתו הצנועה אחרי חולוד, גילינו שעובדים ערבים במוסדות האו"ם שומרים על פרופיל נמוך ככל האפשר, מפחד שיאונה גם להם טיפול א-לה-חולוד. מעולם לא חיטטו בעבר בטויטר או אפילו בהופעות פומביות של עובדי או"ם יהודים בירושלים! אישית, נכחתי בהרצאות ובסמינרים בהם לקחו חלק עובדים לא-ערבים, ואיש לא העלה על הדעת להשעות אותם על כך. אלא שאי-שם בניו יורק רועדים מפחד בפני הלובי הפרו-ישראלי – הנתמך בלי סייג ע"י ארה"ב – והקרבת עובדת פלסטינית היא תשלום לא יקר מול איומים אמריקאים לקצץ בהשתתפות שלהם בתקציב הארגון. מי יתפלא איפה, אם מאחורי הקלעים עולים רחשים לא בריאים בעליל על השליטה של לובי יהודי שידו בכל ויד כל בו, אשר מנהל למעשה את האו"ם ואת הפוליטיקה האמריקאית? בעוד חולוד הקדישה את חייה, מאז היותה מנהיגת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה ועד עצם היום הזה, לבער את הגזענות ולקדם שותפות יהודית-ערבית, הרי שמשרד החוץ הישראלי שופך שמן על מדורת האנטישמיות ומתגאה ב"כח השפעתו" על מקבלי החלטות בארגון האומות המאוחדות. להקיא!