אין עסקים כרגיל עבור מדינה כובשת/ טניה רובנשטיין

גם בלי תקציבי הענק של התאגיד, משרד התיירות ועיריית תל אביב, עם הרבה נשמה ואמונה אנחנו יכולות להגיע למיליוני צופים, קוראים ותיירים. סיכום אופטימי של שבוע המחאה נגד האירוויזיון

בשבוע שעבר תל אביב לא התמלאה בעשרות-אלפי תיירים אירופיים, כפי שציפו והבטיחו בהתרגשות לאורך השנה האחרונה. פרנסי העיר מיהרו להרגיע ולחדד שהסיבה שלא בגינה לא הגיעו כל תיירי האירוויזיון (שעבורם אף תכננו להקים עיר אוהלים בגני יהושע!) כלל אינה פוליטית, כי אם כלכלית; תל אביב פשוט יקרה מדי, והמחירים המופקעים שאף האמירו לכבודם של התיירים בכל הנוגע ללינה, מוניות ובילויים הרתיעה צופי וצופות אירוויזיון נלהבים שרגילים לשלם על נסיעת אוטובוס או רכבת כדי להגיע לאירוע, ולכל הפחות לבקר בעיר שלא מנסה לעשוק אותם בבוטות כה רבה.

לעולם לא נדע בדיוק כמה חובבי וחובבות אירוויזיון בחרו שלא להגיע לישראל מסיבות פוליטיות. אבל אנחנו כן יודעות שמי שבחרו להגיע ומי שנחשפו לתקשורת סביב האירוע בחודשים האחרונים, התוודעו למאבק הפלסטיני, לכיבוש ולמצור על עזה, ולעובדה שישראל היא מדינה שמפרה באופן שיטתי כבר עשרות שנים זכויות אדם של מיליוני אנשים. על הדרך, יש לקוות שהם גם למדו כמה מושגים בסיסיים כמו בי.די.אס ופינקוושינג.

האירוויזיון הזה יירשם בספרי ההיסטוריה כ(עוד) רגע שבו נהיה ברור כשמש שישראל לא יכולה להמשיך להתנהל כאילו היא מדינה נורמטיבית, שעושה דברים רגילים של מדינות עם מדינות אחרות כמו תיירים ותחרויות שירה וקשרים בינלאומיים שנשענים על האשמות באנטישמיות וסחר בנשק ואימג' ציבורי של עסקים כרגיל.

במשך השבוע שעבר, בכל יום הייתה לפחות פעולה אחת ולעתים אף יותר בתוך אירועי האירוויזיון, מחוץ להם, ברחבי תל אביב וגם בעזה, ברמאללה ובחיפה. קבוצות וארגונים מכאן ומהעולם ארגנו שלל אירועי מחאה, החל מה-Globalvision – מופע ביוזמת אמנים פלסטיניים שביקשו להציע אלטרנטיבה לשידורי האירוויזיון משייח מוניס הכבושה, דרך פעולות ישירות, הפגנה ברחובות תל אביב לציון שנה לטבח בגבול עזה ב-14 ביוני 2018 – אז נרצחו 64 מפגינים על ידי צלפי צה"ל, ועד להפגנה ממש מחוץ לגמר האירוויזיון, שבה אף נחסמה לזמן קצר הכניסה לאירוע.

המחאה בגמר האירוויזיון:

האירועים הללו הצטרפו לשורת קמפיינים בשנה האחרונה שקראו להחרים את האירוע, ולא לשתף פעולה עם הניסיון של ישראל להשתמש בתחרות השירה האירופית כמכבסה לפשעיה נגד העם הפלסטיני. קמפיינים שהם המשך ישיר של שנים של עבודה יומיומית של פעילות, קבוצות וארגונים שמתנגדים לכיבוש ונאבקים עבור צדק.

בין אקטיביזם השטח כאן לקמפיינים במדינות אחרות, בין המשלחת האיסלנדית עם מסר הסולידריות שלהם בשידור חי ואפילו מסר הדו-קיום הפשרני והמיושן של מדונה, השבוע הזה הראה שאין עסקים כרגיל עבור מדינה כובשת. הוא הראה שיש תנועה משמעותית ונרחבת שפועלת כאן ובעולם, ביחד, כדי לסיים את הכיבוש והדיכוי ולמען לעתיד צודק יותר.