היסטוריה של הקואליציה

ההיסטוריה שלנו

בנובמבר 2000, כחודש לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה הידועה גם כאינתיפאדת אל-אקצא, באווירה מתוחה של תקופת חירום נפגשה קבוצת נשים במשרדי קרן היינריך בל בתל אביב . היו אלה נשים שחיפשו דרכים לבטא את מחאתן נגד הכיבוש והאלימות שהפעילה ישראל בשטחים הכבושים, את זעמן על תנועות השמאל הציוני שהשלימו עם גרסת ה"אין פרטנר", וכל זאת במסגרת של תפיסת עולם פמיניסטית. הנוכחות במפגש היו פמיניסטיות ופעילות שלום שהיו שותפות לפעילות נגד הכיבוש משנות האינתיפאדה הראשונה. הן הסכימו שיש צורך במסגרת מארגנת לארגוני שלום וזכויות אדם פמיניסטיים, כדי למנוע התפרקות נוספת של מרחב השמאל הפמיניסטי ותוך הרצון להמשך הפעילות המשותפת של יהודיות ופלסטיניות אזרחיות ישראל. כך קמה קואליציית הנשים לשלום.

הארגון החדש כלל תשע קבוצות פמיניסטיות בהן תנועות ותיקות כבת שלוםנשים בשחורתנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י), הסניף הישראלי של WILPF – ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותנשים לדו קיום (נל"ד) וכתב העת הפמיניסטי נגה; והתארגנויות צעירות כנשים ואימהות למען שלום (שחלקן פעלו בעבר בתנועת ארבע אימהות ובהמשך הקימו את האם החמישית), פרופיל חדש ומחסום Watch. בהמשך הצטרפו לקואליציה נשים עצמאיות שלא פעלו במסגרות ארגוניות אחרות. עוד באותו חודש נוסח באסיפה שהתקיימה בנצרת "החזון הפמיניסטי לשלום" שהוצב על עקרונות היסוד הבאים: מאבק לסיום הכיבוש על בסיס שתי מדינות לשני העמים, ירושלים כשתי בירות לשתי המדינות, פתרון צודק לבעיית הפליטים על בסיס החלטות האו"ם, שיתופן המלא של נשים בתהליכי שלום, צמצום המיליטריזם בישראל, צדק חברתי וכלכלי לכול, שוויון אזרחי לפלסטינים אזרחי המדינה והשתלבותה של ישראל במזרח התיכון. סמל התנועה הורכב ממעגל השלום האוניברסלי ששולב במעגל ונוס הפמיניסטי; שמה המקורי היה קואליציית נשים למען שלום צודק, במהלך הזמן קוצר שם הארגון לקואליציית נשים לשלום.

קואליציית נשים לשלום הוקמה כקואליציה של ארגוני שלום פמיניסטיים ושל נשים פרטיות, והתמקדה בשנים הראשונות בעיקר בתיאום פעילות משותפת של הארגונים, וביוזמות  לפעולות מחאה והפגנות רבות משתתפות/ים. במרוצת הזמן, רבות מהנשים שהתארגנו במסגרת הקואליציה מצאו בה בית פוליטי והפכו את הקואליציה למקום המרכזי בו הן פעילות. כך קיבלה על עצמה הקואליציה תפקיד נוסף, והוסיפה למשימת התיאום בין הארגונים יוזמה של אירועים ופרויקטים שייחדו את הקואליציה כארגון בפני עצמו.

■   ■   ■

היום ממשיכה הקואליציה לפעול בשני ערוצים אלו, כאשר חלק מפעילותה נשאר תיאום וקישור בין ארגונים נגד הכיבוש וארגונים פמיניסטיים נוספים וחלק אחר מוקדש לקידום יוזמות ייחודיות של הקואליציה כמו פרויקט "מי מרוויח מהכיבוש" העוסק במחקר על חברות ותאגידים ישראליים ובינלאומיים המרוויחים מהשליטה הישראלית בשטחים הכבושי ופרויקט "פור"ה" – פורום אקטיביסטיות דוברות רוסית, שבמסגרתו פועלות נשים מהגרות מברית המועצות לשינוי עמדות על הכיבוש ועל פמיניזם בחברה הרוסית בישראל. בשנות פעילותה רכשה לעצמה הקואליציה מעמד מרכזי בתנועת השלום והפכה לקול בולט במאבק לשינוי חברתי.

נשות הקואליציה ביקשו מלכתחילה לדבר לא על שלום כמושג חלול, אלא על שלום שהמרכיב של צדק היסטורי ועכשווי יהיה כלול בו. צדק היסטורי שכולל לקיחת אחריות על עוולות עבר וצדק עכשווי, שכולל הבטחה של שוויון בין שני העמים, כמו גם צדק כלכלי וחברתי בתוך שתי החברות עצמן. הקואליציה מבקשת לדחות את יחסי הכוח הקיימים בין ישראלים לפלסטינים, המנוצלים על ידי ממשלות ישראל כדי לכפות הסדרים שימסדו את אי השוויון בכל התחומים לטווח הארוך.

יחד עם זאת, כתנועה פמיניסטית, הקואליציה מעולם לא הסתפקה בהסתכלות "החוצה", אל אי השוויון במרחב הציבורי או בין העמים. נשות הקואליציה התעקשו תמיד, ומתעקשות גם היום לבדוק את יחסי הכוחות בתוך הארגון פנימה. גם אם הדבר מלווה בקשיים לפעמים, פעילות הקואליציה מתעקשות להעלות על פני השטח סוגיות מורכבות של עבודה משותפת של נשים יהודיות ופלסטיניות, של נשים מהגרות, בנות לקבוצות מדוכאות מבחינה כלכלית או תרבותית, נשים סטרייטיות, לסביות, ביסקסואליות וטרנסים/ות.

הארגון הזה, שהוא פרויקט מתמשך של מאות ואלפי נשים לאורך השנים, פתוח לפעילות שרוצות לקחת חלק בעשייה. קואליציית נשים לשלום הינה ארגון בלתי הירארכי, המנוהל על ידי המליאה אשר מתכנסת פעם בחודש ופתוחה לכל אשה שמעוניינת להיות פעילה. המליאה דנה בפעילויות ובפרויקטים ומקבלת החלטות בקונצנזוס. בנוסף למליאה, יש לקואליציה ועדות קבועות המורכבות מנשים פעילות, ואשר בסמכותן לקבל החלטות שוטפות ומנהליות הנוגעות לפעילות הארגון. מבנה הקואליציה מיועד לאפשר לכמה שיותר פעילות לקחת חלק בקבלת החלטות, בתכנון ובעשייה.